נשאר עד סוף הגיוס
הם שרדו את הרעב של 1944
את הרעב של 2026 הם לא בטוח ישרדו
אחד מהם, בן תשעים ושתיים, הסתכל על הקופסה, ואז עלי, ושאל בשקט:
״אכפת לך אם אני אוכל קצת? אני ממש רעב, לא אכלתי כמה ימים.״
הוא ביקש ממני רשות. בבית שלו. על אוכל שהבאתי לו. אמרתי לו כן, והוא הרים את המזלג, והשרוול ירד לו קצת. וראיתי את המספר.
ליאור פלד, מילואימניקית ומתנדבת בלחיות בטוב
יש ניצולי שואה בגיל 90 שיושבים בודדים בדירתם, ללא יכולת לרדת במדרגות, ומחכים שנדפוק בדלת ונביא להם אוכל חם.
בכל 24 דקות נפטר ניצול שואה בישראל. זו אולי ההזדמנות האחרונה להעניק להם משהו טוב בחיים.
189 ₪ מעבירים ניצול שואה אחד מרשימת ההמתנה שלנו לרשימת החלוקה.
היעד: 792 ניצולי שואה עריריים שמחכים לארוחה חמה
אנחנו מבשלים בעצמנו ומביאים עד הדלת
ומי שמביא נכנס, מתיישב ושואל מה שלומם
עמותת נתינה בקליק, ע״ר 580776292
הם לא יבקשו מכם כלום
לכמה מהם תדאגו לשבוע שלם?
-
ניצול שואה אחד
שבעה ימים ברצף שבהם מישהו עולה אליו במדרגות עם אוכל חם, והוא לא צריך להחליט אם לאכול היום או לשמור למחר.
189₪
-
הבחירה הנפוצה
שני ניצולי שואה
שני אנשים שכבר שנים אף אחד לא דופק להם בדלת. כל יום במשך שבוע מישהו יעלה אליהם, ייכנס, ויישאר לשבת.
378₪
-
שלושה ניצולי שואה
שלושה ששרדו את התופת ונשארו לבד מולה. אף אחד משלושתם לא ילך לישון רעב השבוע.
567₪
עמותת נתינה בקליק, ע״ר 580776292
ינואר 2024
150,000
ניצולי שואה
בישראל
היום
90,000
60 ניצולי שואה נפטרים בישראל בכל יום אחד כל 24 דקות
ההפרש הזה הוא 60,000 בני אדם שלא הספיקו לקבל את מה שהמדינה חייבת להם, ושלרובם לא היה מי שיבוא לדפוק בדלת.
מי שנשאר מחולק לשתיים. קבוצה אחת מקבלת תגמול חודשי, 2,617 עד 10,702 שקלים לפי המצב הרפואי. השנייה מקבלת מענק שנתי אחד, 6,987 שקלים, פחות מ-20 שקלים ליום.
כ-53 אלף מהם אינם מוכרים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, מסיבה אחת: הם עלו לישראל אחרי אוקטובר 1953. אותה שואה, אותו מספר כחול על היד, ותאריך על מסמך הגירה שקבע שהם לא זכאים.
רובם מעל גיל תשעים. הוועדה שאמורה לדון בזה עוד לא התכנסה, והמספר למעלה ימשיך לרדת בזמן שהיא דנה. מה שלא יגיע אליהם השנה, לא יגיע.
״לפעמים אני האדם היחיד שנגע בהם החודש.״
הם לא מרפים. בהתחלה הייתי משחררת אחרי שתי שניות, כמו שמחבקים מישהו בדלת. ואז הרגשתי שהיד על הגב שלי לא זזה.
עכשיו אני כבר יודעת. שבע שניות, לפעמים תשע. אני עומדת עם השקית ביד אחת ומחכה כמה שצריך.
ליאור פלד, מילואימניקית ומתנדבת בלחיות בטוב
ארוחה חמה היא כנראה התקווה הכי טובה שלהם, לראות טוב לב של אדם אחר. רגע של נחמה ושל תקווה, למי שעבר את הנורא מכל.
אפשר לתרום גם בכל סכום אחר
189₪
ניצול שואה אחד יוצא מרשימת ההמתנה
בלי לחכות לוועדה, ובלי שאף אחד מהם יצטרך לבקש
חלקם ממש עור ועצמות. לראות אותם היום מזכיר שוב את מלחמת העולם השנייה, כשיש להם מספר מקועקע על יד חסרת כוחות.
הם עברו זוועות, נקרעו ממשפחותיהם שנטבחו, הלכו יחפים ורעבים בשלג במשך ימים והיו קרובים לתאי הגזים. בתקופה שעוד לא ידענו מה זה פוסט טראומה.
היום רובם מרגישים שהם עדיין במלחמה: הרעב, הבדידות, המלחמה על החיים. עבורם מלחמת העולם השנייה עדיין לא הסתיימה.
שבע שאלות שנשאלות באמת
ואנחנו עונים עליהן בלי לייפות
רעב? באמת? בישראל של 2026?
שנה שלמה חשבתי שזה נימוס. הם אף פעם לא פותחים את הקופסה כל עוד אני שם. חשבתי שככה אנשים מהדור ההוא, שלא אוכלים מול אורחת. עד שאחד מהם, בן תשעים ושתיים, ביקש ממני רשות לאכול.
הוא אכל מהר. לא בנימוס, לא בשקט. מהר. ככה אוכלים כשמישהו לקח לך פעם אחת את הצלחת ואתה לא שכחת. שמונים שנה אחרי, והגוף שלו עוד זוכר שצריך למהר.
שנה שלמה חשבתי שזה נימוס. זה היה רעב.
ליאור פלד
למה המדינה לא דואגת להם?
כ-53 אלף ניצולי שואה בישראל אינם מוכרים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, מסיבה אחת: הם עלו לארץ אחרי אוקטובר 1953. אותה שואה, אותו מספר על היד, ותאריך על מסמך הגירה קבע שהם לא זכאים. ומבין המוכרים, חלק מקבלים מענק שנתי אחד בלבד: 6,987 שקלים, פחות מ-20 שקלים ליום. הוועדה שאמורה לדון בזה עוד לא התכנסה, ורובם כבר מעל גיל תשעים. עד שהיא תתכנס, מישהו צריך להביא להם אוכל.
אין להם משפחה שתדאג להם?
מי שברשימת ההמתנה שלנו הוא ערירי, לא נשאר לו אף אחד.
בבית שלהם תמיד יש תמונות. שחור-לבן, במסגרות, על שידה או מודבקות למקרר. בפעם הראשונה שאלתי מי הם. הוא ענה לי. מאז אני לא שואלת.
ליאור פלד
למה הם לא פשוט מבקשים עזרה?
הם לעולם לא יבקשו. אדם ששרד את אושוויץ לא מרים טלפון ואומר ״אין לי מה לאכול״. הוא אומר ״אני מסתדר״. הוא אומר לי לקחת את השקית לשכנה, כי לשכנה יותר קשה. הוא מתנצל על הבלגן בסלון שאין בו בלגן, כי הוא כבר לא רואה טוב.
ואז אני פותחת את המקרר, כי למדתי לפתוח מקררים. ובפנים אין כלום. או גרוע מזה, יש משהו שפג תוקפו לפני שבועיים והוא שומר אותו.
ליאור פלד
איך אני יודע שהכסף באמת מגיע?
לפרויקט יש לינק תרומה נפרד וניהול תקציבי נפרד, ולכן אי אפשר להזיז ממנו שקל לפרויקט אחר. העמותה, נתינה בקליק, מחזיקה אישור ניהול תקין ופועלת בשקיפות מלאה.
למה עכשיו?
כי הרשימה הזאת מתקצרת מעצמה.
60 ניצולי שואה נפטרים בישראל בכל יום. בחדשות זה נשמע כמו כלום. זה נשמע אחרת כשזה שם שאת מוחקת, ואת עוד זוכרת איך הוא מחזיק את ידית הדלת.
ולחלק ממי שלא נגיע אליו השנה, פשוט לא תהיה שנה הבאה.
ליאור פלד
189 ₪ באמת משנים משהו?
189 ₪ לא מחזירים שמונים שנה. הם לא מביאים בחזרה את האנשים שבתמונות. הם לא מוחקים את המספר מהיד.
אבל הם כן אומרים לאדם אחד שהוא יכול לאכול היום. בלי לבקש רשות. ושמחר מישהו יבוא לבדוק שהוא בסדר.
ליאור פלד
למי שחי על המענק השנתי, 189 ₪ הם בערך מה שהמדינה נותנת לו בעשרה ימים. אצלנו הם שבוע שלם של ארוחות חמות עד הדלת.
כל שבוע של ארוחות הוא גם שבוע שמישהו דופק להם בדלת
רעב לא לוקח יום חופש
ולכן אנחנו יוצאים אליהם כל בוקר מחדש
אנחנו מבשלים בעצמנו ומביאים עד הדלת, כי רובם כבר לא מצליחים לעמוד מול הכיריים, וארוחה מוכנה לאכילה היא ההבדל בין לאכול לבין לוותר. ומי שמביא את הארוחה לא מניח את השקית ובורח, הוא נכנס, מתיישב ושואל מה שלומם. כי הרעב הוא חצי מהסיפור, והחצי השני הוא שכבר שנים אף אחד לא בא.
״לחיות בטוב״ פועל במסגרת עמותת ״נתינה בקליק״, ע״ר 580776292, עם אישור ניהול תקין. כל פרויקט מנוהל תקציבית בנפרד ומקבל לינק תרומה ייעודי, כדי שכל שקל יגיע אך ורק למטרה שאליה בחרתם לתת.